מאירי על חולין צ״ד

1 גדולי המפרשים למדו מכח סוגיא זו שכל שנקר את הבשר ולא נודע לנו טיבו ואין לנו מי שיכיר אם נתנקרה יפה אם לאו שסומכין עליו ואומרין רוב מצויין אצל ניקור מומחין הם שאל"כ למה אמרו חתוכה לא והרי אי אפשר לו לאכול עד שיראנה לבקר אלא ודאי אין צריך להראותה וסומכין על שרוב מצויין אצל ניקור מומחין הן וכן בחלב וכן בכל המצות על הדרך שאמרוה בשחיטה ואף לענין תרומה אמרו לעיל י"ב א' שאם אמר לשלוחו צא ותרום והלך ומצא תרום אין חזקתו תרום שמא אחר שמע ותרם שלא מדעת הא אם אמר כל הרוצה לתרום יתרום ומצא תרום הרי הוא בחזקת מתוקן ואע"פ שאפשר שלא קרא שם שסומכין על שרוב מצויין לתרום מומחין הם וכן בכל המצות:

2 גדולי האחרונים למדו ממשנתנו שגיד הנשה מותר בהנאה שאלו היה אסור בהנאה אף נתינתו לגוי היתה אסורה שהמתנה הנאתו היא ויש חולקין בזו מכח שמועות שבתחלת פרק כל שעה ואין דבריהם נראין וכבר כתבנו למעלה צ"ב ב':

3 מי שיש לו דבר שאין ראוי לו לאכילה כגון ירך שלא ניטל גידה ואינו יודע ליטלן וכיוצא בזה לא ישלחנו לגוי על דרך שיהא נראה לו שמשום כבודו הוא שולחה הואיל ואינו שולחה אלא מצד שאינה ראויה לו אלא אם ישלחנה לו יודיענו שמתוך דבר זה הוא שולחה ואם ירצה יקבלנה ואם עשה כן שלא בהודעה הרי זה גניבת הדעת וכבר אמרו אסור לגנוב דעת הבריות אפי' של גוי:

4 לעולם אל יסרהב אדם בחברו שיסעוד אצלו ויודע שאינו סועד ואל ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל ואל יפתח לו מחביות שכבר הוא בלבו לפתחן למחר מצד שמכר את יינו לחנוני ויהא חברו זה סבור שלכבודו הוא פותחם אא"כ הודיעו כן ואל יאמר לו סוך שמן מפך ריקן ואם לא כיון לזה לרמותו ולגנוב דעתו להתראות בעיניו שכבדו במה שלא כבדו אלא שעשה כן כדי להחשיבו בעיני הרואים רשאי:

5 לא ילך אדם לבית האבל להברותו ובידו לגין שאין בתוכו אלא מעט והרואה סבור שהוא מלא שגם זו גניבת הדעת והתראות בהכנת יתרה והיא מועטת ואם היה שם חבר עיר ר"ל חבורת בני אדם או חכם קובע פרק שבסבתו מתקבצים בני אדם לשם מותר שאין זה אלא להחשיבו בעיני הרואים:

6 לא ימכור אדם לחברו סנדל של עור בהמה שמתה מאליה בחזקת של עור חיה שחוטה ולא ישלח לו חבית של יין ושמו צף על פיה שיהא זה סבור שכלה של שמן וכן כל כיוצא בזה:

7 האורחים בשעה שאין השבע מצוי ואין ביד בעל הבית להכין לפניהם במדה גדושה אין רשאין ליתן מחלקם לבניו ולבנותיו של בעל הבית אא"כ נטלו ממנו רשות הרבה מתבייש בעל הבית ממה שנתן לפניהם וכבר הוא מתבייש ביותר בשעה שהם נותנין מחלקם לבני חבורה:

8 מי שעשה איזה דבר שלא בכונה והיה חברו סבור שלכבודו עשאה והיה מהדרו על כך אין זה צריך להודיעו שלא לכבודו עשה כן אלא הואיל והוא טעה בעצמו יודה לו שכן ויטול כתרו בטעות וילך לו:

9 אין מוכרין נבלות וטרפות לגוים אא"כ הודיעוהו שנבלה וטרפה היא ואף בזו יש צדדין שאסור על הצדדים שביארנו בירך חתוכה ואל יאמר אדם לגוי קח לי בדינר בשר שמא יטעוהו וימכור לו נבלה וטרפה:

10 כבר ביארנו שמקולין שמוכרין בשר שחוטה ברבן וטבחי ישראל ובמקום שמכריזין מותר ליקח בשר שביד גוי ביום שלא הכריזו ואם אירע שפשע הטבח ולא הכריזו ומכר טרפה לגוי וחזר ישראל ולקחה או שכיון בה להכשיל את חברו שהוא שונאו אין לגזור על כך לאסור את הכל שמפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אין לנו לאסור את הכל בחשש שאינו מצוי ומ"מ בחשש המצוי יש לחוש ומלת מקולין פירושה מקומות שמוכרין בהם הבשר נגזר מלשון מקלות שתולין בהם את הבשר: